סינתים בפסיטראנס: מבוא
אוסילטורים, פילטרים, אנבלופים ו-LFO בהקשר של פסיטראנס, על מה להסתכל כשבוחרים סינת', יסודות סאונד דיזיין וטיפים למיקס סינתים.
איך מערמים בס, קיקים, כלי הקשה, פדים והקלטות שטח כך שלכל שכבה יש תפקיד, ואיך נותנים להם מרחב ועומק במיקס.
דיפ פסיטראנס חי ממרחב. הגרוב ממשיך להתגלגל, אבל מסביבו יש פדים, טקסטורות ופרטים קטנים שגורמים לטראק להרגיש רחב ועמוק. רוב זה מגיע מ-layering: לערום סאונדים כך שכל אחד עושה תפקיד מסוים. ככה עושים את זה בלי לגמור עם מיקס עמוס.
לפני שמוסיפים סאונד, שואלים בשביל מה הוא. שכבה יכולה להוסיף משקל, נשיכה, רוחב, תנועה או אווירה. אם היא לא עושה שום דבר שהסאונדים הקיימים לא עושים כבר, משאירים אותה בחוץ. Layering עובד רק כשהחלקים משלימים אחד את השני במקום להילחם על אותם תדרים ועל אותם רגעים.
הבס הוא הדוגמה הכי ברורה. שכבת sub נקייה נושאת את המשקל, ושכבת מיד-בס שנייה ומפולטרת נושאת את הפאנץ' ואת האופי ששומעים ברמקולים קטנים יותר. אותו רעיון עובד ללידים: ליד ראשי ועוד אחד עם צורת גל או מודולציה אחרת נותנים סאונד מלא יותר. Detune קל לאחד מהם מוסיף רוחב.
גם קיק אפשר לבנות משני חלקים: שכבת טרנזיינט קצרה לקליק ושכבה עמוקה יותר לגוף. קצת סטורציה על אחת מהן עוזרת לו לחתוך. כשעושים layering לקיקים, בודקים את הפאזה. אם הלואו נהיה דק יותר כשמוסיפים את השכבה השנייה, הופכים לה את הקוטביות או מזיזים אותה קצת בזמן עד ששתיהן מתחברות.
גם קלאפים וסנרים נשמעים הרבה פעמים טוב יותר בזוג, למשל סנר 909 קלאסי יחד עם קלאפ אורגני יותר. היי-האטים, שייקרים וכלי הקשה נוספים בונים את השאפל סביב הקיק והבס. עושים להם layering בזהירות כדי שיתמכו בגרוב ולא יכסו אותו, ומוסיפים קצת swing להאטים אם הקצב מרגיש נוקשה.
פדים נותנים לדיפ פסיטראנס את הרקע שלו. סאונדים רכים ומתפתחים עובדים הכי טוב, בתנועה בזכות מודולציה איטית של פילטר או עוצמה, או עם כורוס ופלנג'ר לעושר נוסף. סינתי wavetable שימושיים כאן כי אפשר לעשות מורפינג לסאונד לאורך זמן. שומרים את הפדים ברמה שתומכת באלמנטים הראשיים, לא מתחרה בהם.
הקלטות שטח מוסיפות שכבה אורגנית שמנוגדת לסינתים: מים, עלים, צלילים רחוקים או אווירה עירונית. חותכים אותן, משנים להן פיץ' ועושים time stretch עד שהן מתאימות לסולם ולתחושה של הטראק. ווקאלים מעובדים בכבדות, פעמונים או פעמוני רוח יכולים לעבוד באותה צורה.
ריוורב ודיליי מדביקים שכבות יחד ויוצרים עומק. Hall ארוך מתאים לפדים, room קצר או plate מתאימים לכלי הקשה. מכוונים את ה-pre-delay כך שתחילת הסאונד תישאר ברורה לפני שהזנב נכנס, ונזהרים עם זמני decay ארוכים, כי הם מעכירים את המיקס מהר. שמים ריוורבים ודיליים על ערוצי send כדי שכמה סאונדים יחלקו את אותו מרחב והשליטה ברמות תישאר אצלך.
משתמשים ב-EQ כדי לתת לכל שכבה טווח משלה. חותכים את הלואו מכל מה שהוא לא קיק או בס, ומורידים תדרים מתנגשים איפה ששתי שכבות חופפות. ספקטרום אנלייזר עוזר לראות איפה דברים נערמים. את הקיק והבס משאירים במרכז ובמונו, ומפזרים פדים, סינתים ואפקטים לצדדים. בעדינות עם stereo wideners, כי יותר מדי רוחב גורם לבעיות פאזה.
אוטומציה מחיה את השכבות: מזיזים cutoff של פילטרים, רמות send לריוורב או ווליום של שכבות כלי הקשה לאורך הטראק. הוספת שכבות לקראת שיא והסרתן בברייקדאון מעצבות מתח ושחרור. רגעים שבהם האווירה נסוגה גורמים לקיק ולבס להכות חזק יותר כשהם חוזרים.
מקשיבים בעוצמות שונות. שכבות שנשמעות מאוזנות בווליום גבוה יכולות להיעלם כשמנמיכים, וגם להפך. לוקחים הפסקות, כי האוזניים מתרגלות למיקס מהר. כשחוזרים, משתיקים שכבות אחת אחת: אם הטראק לא מאבד כלום, השכבה הזאת יכולה ללכת.