סינתים בפסיטראנס: מבוא

כמעט כל סאונד בטראק פסיטראנס חוץ מהתופים מגיע מסינתיסייזר: הבס המתגלגל, הלידים, קווי האסיד, הפדים והרבה מהאפקטים. לא צריך ארון של חומרה יקרה כדי לייצר אותם. צריך להבין מה כל חלק בסינת' עושה ואיך מפיקים משתמשים בו בסגנון הזה.

איך סינת' מייצר סאונד

רוב הסינתים שתעבוד איתם עובדים בשיטה סובטרקטיבית: אוסילטורים מייצרים צורת גל, פילטר מוריד ממנה חלק, ואנבלופים ו-LFO מעצבים את התוצאה לאורך זמן. סינתזת FM וסינתזה אדיטיבית בונות סאונד בדרכים אחרות, ו-FM טובה במיוחד לצלילים מתכתיים ומורכבים.

אוסילטורים מייצרים את צורות הגל הגולמיות. סינוס נקי ורך, משולש קצת יותר בהיר, ריבוע חלול, ומסור (saw) בהיר ומלא הרמוניות. saw הוא בסיס בפסיטראנס ללידים ולבסליינים, כי הוא נותן לפילטר כל כך הרבה חומר לעבוד איתו. שילוב של צורות גל, או detune של כמה אוסילטורים זה מול זה, ממלא את הסאונד.

פילטרים חותכים תדרים. low-pass מוריד את הגבוהים והוא הנפוץ ביותר, ו-high-pass, band-pass ו-notch שימושיים לעיצוב אפקטים ושכבות דקות. רזוננס מגביר את התדרים סביב נקודת ה-cutoff. כשמעלים אותו ועושים סוויפ, מקבלים את הסאונדים המפעפעים והסוחפים שיש בכל מקום בפסיטראנס.

אנבלופים שולטים באיך פרמטר משתנה בכל פעם שמנגנים תו, דרך attack, decay, sustain ו-release (ADSR). decay קצר על הפילטר הופך סאונד לפלאקי, attack מהיר נותן לו פאנץ'. LFO מזיזים פרמטרים כמו פיץ', cutoff או ווליום במחזור חוזר, ומכניסים תנועה לסאונדים שאחרת היו סטטיים.

לבחור סינת'

בפסיטראנס יש כמה דברים שחשובים יותר מהמותג. כדאי לחפש כמה אוסילטורים עם מגוון צורות גל, כולל נויז, ואפשרות unison או detune ללידים ופדים עבים. חלק פילטרים טוב עם כמה סוגים ורזוננס שנשמע נעים כשדוחפים אותו הוא חובה, כי תנועת פילטר היא לב הסגנון. אנבלופים ו-LFO גמישים, רצוי עם הרבה יעדי מודולציה, מאפשרים לבנות את הסאונדים המשתנים כל הזמן שהז'אנר חי מהם.

אפקטים מובנים הם בונוס: ריוורב, דיליי או דיסטורשן סבירים בתוך הסינת' מזרזים את הסאונד דיזיין. וחשוב לא לזלזל בממשק. סינת' שמבינים מהר מאפשר להתרכז בסאונד ולא בתפריטים.

יסודות הסאונד דיזיין

כדאי לבנות לפחות חלק מהסאונדים מאפס. מתחילים מצורת גל בסיסית אחת, מוסיפים פילטר ואנבלופ, אחר כך מודולציה, ואז אפקטים. ככה לומדים הרבה יותר מאשר מדפדוף בפריסטים, והסאונדים יוצאים אישיים יותר.

במודולציה הסאונדים של פסיטראנס מתעוררים לחיים. LFO איטי על ה-cutoff של פד נותן סוויפ הדרגתי. אוטומציה של cutoff ורזוננס לאורך כמה תיבות גורמת לקו ליד חוזר להתפתח. גם שכבות עוזרות: סאונד ראשי ועוד שכבה שקטה יותר שממלאת חלק אחר של טווח התדרים. משתמשים ב-EQ כדי שהשכבות יתמכו זו בזו ולא יתחרו.

ריוורב ודיליי נותנים לסינתים מרחב. decay ארוך מתאים לפדים ולאטמוספירות, קצר שומר על הלידים ממוקדים, ו-pre-delay משאיר את תחילת כל תו ברורה. דיליי מסונכרן לטמפו עם קצת feedback מוסיף הדים קצביים ללידים וממלא את הרקע.

סינתים והגרוב

ברוב הפסיטראנס הקיק מנגן על כל פעמה והבס ממלא את שלושת ה-16 שביניהן: קיק, בס, בס, בס. סאונד בס טיפוסי מתחיל מגל saw או ריבוע דרך low-pass עם אנבלופ פילטר קצר, כך שכל תו מקבל נשיכה קצרה. כשמעצבים את הבס והקיק כך שלא יחפפו, עם תווים קצרים ואם צריך sidechain, הלואו אנד נשאר נקי.

לידים וסיקוונסים מנגנים סביב המנוע הזה. ליד עם attack מהיר חותך את המיקס ומדגיש את הקצב, ומודולציה על הפיץ' או ה-cutoff שומרת עליו בתנועה. סינתים יכולים לייצר גם כלי הקשה כמו הייהטים ומכות אפקט. כשמציבים אותם על האוף-ביטים ומזיזים קצת את התזמון, מקבלים יותר דרייב וקצב פחות נוקשה.

מיקס של סינתים

מקבצים סאונדים דומים על באסים (לידים, בסים, פדים) כדי לעבד ולאזן אותם יחד. נותנים לכל סינת' טווח משלו עם EQ, ועושים high-pass ללידים ולפדים כדי שהבס והקיק יקבלו את הלואו אנד לבד. EQ סובטרקטיבי, כלומר חיתוך תדרים בעייתיים, עובד בדרך כלל טוב יותר מהגברה.

עושים פאן לשכבות ולארפג'יו כדי ליצור רוחב, אבל הבס וכל מה שבלואו אנד נשאר במונו. קומפרסיה עדינה מחליקה לידים ופדים. עם הריוורב עדיף לא להגזים, כדי שהסינתים לא יישטפו.

לקחת הפסקות, להקשיב בעוצמות שונות ומהצד השני של החדר, ולהשוות את המיקס באותה עוצמה לטראקים מקצועיים באותו סגנון. ככה רואים מהר אם הסינתים חזקים מדי, עמומים מדי או רחבים מדי.