איך ליצור טקסטורות פסיכדליות בטראקים שלך

הצד הפסיכדלי של פסיטראנס חי בטקסטורות שלו: סאונדים שמסתחררים, מנצנצים, משנים צורה ואף פעם לא נשארים בדיוק אותו דבר. לא צריך ציוד מיוחד בשביל זה. סינת' טוב, קומץ אפקטים והרגל לשמור על הכול בתנועה לוקחים אותך רוב הדרך. מכאן מתחילים.

מתחילים מתנועה

כל סינת' מודרני יעשה את העבודה. Serum, Massive ו-Sylenth1 הם בחירות פופולריות, וה-wavetables של Serum שימושיים במיוחד כי אפשר לעשות דרכם סוויפ ולקבל סאונדים שמשתנים כל הזמן.

המפתח הוא מודולציה. מחברים LFO ל-cutoff של הפילטר, למיקום ב-wavetable או לפיץ', ופאץ' סטטי מתחיל לנשום. LFO סינוס איטי על הפילטר נותן סוויפ חלק, LFO מהיר יותר או מסונכרן לטמפו נותן פעימה קצבית. אנבלופים וסטפ סיקוונסרים עובדים באותה צורה ויכולים להניע כמה פרמטרים בבת אחת.

פילטר low-pass עם רזוננס הוא עוד כלי קלאסי. מעלים את הרזוננס ועושים סוויפ ל-cutoff, ומקבלים את הסאונד המפעפע והצורמני שנשמע באינספור לידים ובילד-אפים של פסיטראנס. דיסטורשן או סטורציה קלים, למשל אמולציה של מנורה או טייפ, מוסיפים אופי לפאצ'ים שנשמעים נקיים מדי.

סינתזה גרנולרית לוקחת את זה רחוק יותר. טוענים סאמפל לסינת' גרנולרי ומשחקים עם גודל הגרעינים, הצפיפות ומהירות הניגון. הקלטות קצרות הופכות לעננים, דרונים ורקעים מתפתחים שלא נשמעים בכלל כמו המקור.

שכבות בשביל עומק

טקסטורות עשירות הן בדרך כלל כמה סאונדים אחד על השני. מתחילים מבסיס אחד, כמו פד, ארפג'יו או אמביינס, ומוסיפים שכבות שתומכות בו: הקלטות שטח, ווקאל צ'ופס, סאונד של פעמון או סינת' אחר עם אופי שונה. כל שכבה צריכה להוסיף משהו בלי לדחוק את האחרות.

לכל שכבה נותנים מקום משלה. משתמשים ב-EQ כדי שלא יילחמו על אותם תדרים: חיתוך קטן בלואו של טקסטורה גבוהה שומר על הבס נקי. עושים פאן לחלק מהשכבות קצת שמאלה ולאחרות קצת ימינה לתמונה רחבה יותר. אוטומציה של הפילטר או של ה-sends של שכבות בודדות שומרת על כל הערימה בהתפתחות לאורך זמן.

אפקטים שיוצרים אווירה

ריוורב הופך סאונד יבש למרחב. לריוורבים מסוג plate ולריוורבים אלגוריתמיים יש אופי משלהם; מכוונים גודל, decay ו-pre-delay כך שהזנב יתאים לטמפו ולא ישטוף את המיקס. זנבות ארוכים מתאימים לפדים ולברייקדאונים.

כורוס, פלנג'ר ופייזר הם אפקטי הסחרור הקלאסיים. פייזר עדין על ליד מוסיף תנועה, כורוס מרחיב פדים, וטרמולו גורם לסאונדים ארוכים לפעום. שומרים על depth מתון כדי שהסאונד המקורי עדיין יעבור.

דיליי מסונכרן לטמפו יוצר הדים קצביים. דיליים קצרים מוסיפים גרוב לכלי הקשה, דיליי פינג-פונג מקפיץ הדים בין שמאל לימין, ודיליים ארוכים עם feedback גבוה על אלמנטים מלודיים יוצרים שובלים מתגלגלים. אוטומציה של ה-feedback עובדת מצוין לבילד-אפים.

קומפרסיית sidechain מהקיק גורמת לפדים ולסינתים לפנות לו את הדרך, כך שהלואו אנד נשאר נקי והטקסטורות נשארות מלאות. אין חוקים קבועים לסדר האפקטים, אז כדאי לנסות שרשראות שונות ולשמור את מה שמפתיע.

כלים ומקורות לא שגרתיים

כלים שנדירים במוזיקה אלקטרונית, כמו סיטאר, דיג'רידו או פסלטריון קשת, מוסיפים טעם אורגני. אם אפשר להקליט אותם, משתמשים במיקרופונים טובים ומנסים מיקומים שונים. אם לא, ספריות סאמפלים מציעות אותם בהרבה ארטיקולציות.

אפשר גם להשתמש בהם כחומר גלם: מכניסים משפט קצר לסינת' גרנולרי, חותכים, הופכים או מותחים אותו. שכבה של סיטאר פריטה עם פד אלקטרוני, או ג'מבה וטבלה בשביל פרטים פולי-ריתמיים, מחברים בין סאונד אורגני לדיגיטלי. אוטומציה של פילטר על חליל מסומפל או LFO על פאץ' של כלי קשת שומרים גם על הסאונדים האלה חיים.

לעבד את הטקסטורות

טקסטורות עובדות הכי טוב כשהעיבוד נותן להן מקום. באינטרו מכניסים בהדרגה אלמנטים אמביינטיים ומפולטרים, ופותחים את הפילטרים עם הזמן. בבילד-אפ מוסיפים שכבות, מעלים את ה-cutoff ודוחפים את הריוורב או את ה-feedback של הדיליי, בזמן שהקיק מחזיק את הטראק במקום.

לפני הדרופ, ניגוד עוזר: מורידים את הקיק או את הבס, או מפלטרים הכול לרגע, כדי שהדרופ ינחת חזק יותר. בחלק המרכזי מגוונים את הפטרנים ונותנים לשינויים קטנים בפרמטרים לשמור על הלופ רענן. בברייקדאון הטקסטורות יכולות לעלות לקדמת הבמה, עם אטמוספירות, סאמפלים ווקאליים ופדים רכים לפני שהאנרגיה נבנית שוב.

שומרים את הסאונדים שאוהבים, חוזרים לעיבוד בכמה סבבים, ובודקים שכל חלק מוביל באופן טבעי לבא אחריו.