Workflow מהיר יותר להפקת פסיטראנס

Workflow טוב אומר שזמן הסטודיו הולך על מוזיקה, לא על חיפוש קבצים או בנייה מחדש של אותו סטאפ לכל טראק. ככה מסדרים את הכלים, הפרויקטים והתהליך כדי שרעיונות יהפכו מהר יותר לטראקים גמורים.

הסטאפ הבסיסי

במרכז של הכול נמצא ה-DAW. Ableton Live, FL Studio ו-Logic Pro פופולריים כולם בפסיטראנס. Ableton זוכה הרבה פעמים לשבחים על ה-workflow מבוסס הקליפים, שמקל לנסות עיבודים של לופים, אבל ה-DAW הכי טוב הוא זה שמכירים טוב.

מעבר לזה צריך כרטיס קול (למשל מסדרות Focusrite Scarlett או Universal Audio Apollo), מוניטורים כמו סדרות Yamaha HS או KRK Rokit, וזוג אוזניות סביר לבדיקת פרטים. לסאונד דיזיין, סינתי תוכנה כמו Serum, Massive ו-Sylenth1 מכסים את רוב הסאונדים של פסיטראנס; ה-wavetables של Serum גמישים במיוחד. אוספים כמו Analog Lab של Arturia מוסיפים אמולציות אנלוגיות קלאסיות. לתופים, סאמפל פאקים של Vengeance או Loopmasters נותנים נקודת התחלה לקיקים, אבל בדרך כלל מעבדים אותם ועושים להם layering לבד.

לא לקנות הכול בבת אחת. להכיר סינת' אחד לעומק לוקח רחוק יותר מאשר להחזיק עשרה.

לסדר את הקבצים

לכל פרויקט נותנים תיקייה משלו עם סט קבוע של תתי-תיקיות, למשל Samples, Synths, MIDI, FX, Templates ו-Stems. בתוך ספריית הסמפלים ממיינים לפי סוג: תופים, בס, לידים, אטמוספירות, רייזרים, דאונליפטרים ואימפקטים. כשרייזר נמצא במרחק שלושה קליקים, משתמשים בו כל עוד הרעיון טרי.

נותנים לפריסטים ולקבצים שמות שאפשר למצוא אחר כך, עם הפרויקט וסוג הסאונד בשם, כמו ProjectName_Lead_01. שומרים קליפי MIDI שאוהבים, כמו בסליינים, מלודיות וארפג'יו, כדי לגרור אותם לפרויקט חדש במקום להתחיל מאפס.

בתוך ה-DAW נותנים שמות וצבעים לערוצים. כשמתיישבים למקס, רוצים לראות במבט אחד איפה התופים, הבס והלידים.

לבנות טמפלייט

טמפלייט של פרויקט הוא חוסך הזמן הכי גדול. בונים אותו פעם אחת עם הערוצים הרגילים לקיק, בס, כלי הקשה, לידים, פדים ו-FX, שרשראות האפקטים שתמיד משתמשים בהן, group buses ומקום לטראק רפרנס. ככה כל טראק חדש מתחיל מבסיס עובד במקום ממסך ריק.

אותו דבר בסאונד דיזיין. כשבונים בס או ליד שאוהבים, שומרים אותו מיד כפריסט. עם הזמן נבנית ספרייה משלך של נקודות התחלה שכבר נשמעות כמוך.

לעבוד בשלבים

מפרידים בין המשימות. קודם הגרוב: קיק ובס מתגלגל נעולים יחד. אחר כך בונים את הסאונדים ואת הלופ הראשי. אחר כך מעבדים: אינטרו, בילד-אפים, דרופ, ברייקדאון, אאוטרו. משתמשים ברייזרים, סנר רולים ואוטומציה של פילטר כדי להוביל לתוך הדרופים, ובברייקדאונים כדי לתת למאזין רגע לנשום לפני הבילד הבא. רק אז עוברים למיקס.

מעבר בין המשימות האלה כל כמה דקות מאט, כי כל אחת צריכה סוג אחר של קשב. סאונד דיזיין מזמין טוויקים בלי סוף; עיבוד דורש לקחת צעד אחורה ולשמוע את הטראק כולו.

מיקס תוך כדי, ובסוף

שומרים על המיקס מסודר תוך כדי עבודה כדי שלא יהפוך לבלגן. כמה הרגלים עוזרים:

• להשאיר את הקיק מקדימה ולפנות לו מקום, למשל עם סיידצ'יין על הבס.
• להשתמש ב-EQ כדי להוריד התנגשויות בין קיק לבס בלואו, ולעשות high-pass ללידים ולפדים כדי שלא יעכירו אותו.
• לחתוך ולא להגביר כשמפנים מקום לסינתים.
• להשתמש בריוורב ובדיליי בזהירות. ריוורב קצר ובהיר מתאים לכלי הקשה, ארוך וכהה יותר מתאים לפדים. לסנכרן דיליים לטמפו.
• להשאיר headroom בכל ערוץ כדי ששום דבר לא יעשה קליפינג לפני המאסטר.

ממקסים בסשנים קצרים כדי להימנע מעייפות אוזניים, ומשווים את הטראק לריליסים של פסיטראנס שמעריכים. ההפסקות האלה הן גם חלק מה-workflow: עם אוזניים רעננות שומעים בחמש דקות בעיות שפספסת בשעה של הקשבה עייפה.