ההיסטוריה והתרבות של פסיטראנס

פסיטראנס הוא יותר מטמפו ובסליין. הוא צמח מתוך זמן ומקום מסוימים, התפשט דרך סצנת מסיבות מחתרתית ובנה תרבות משלו סביב פסטיבלים, אמנות וקהילה. הנה סקירה קצרה של מאיפה הוא בא ומה מגדיר אותו.

מגואה לעולם

השורשים של פסיטראנס נמצאים במסיבות החוף של גואה, הודו, בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. מטיילים ודיג'יים ניגנו שם מוזיקה אלקטרונית לקהל שאהב גם את הרוק הפסיכדלי של שנות ה-60 וה-70, ומהשילוב הזה נולד הגואה טראנס: היפנוטי, מלודי ובנוי על סינתיסייזרים וסמפלרים.

באמצע שנות ה-90 התפתח הפסיטראנס מתוך הגואה טראנס. מפיקים עברו למקצבים הדוקים יותר, לסאונד דיזיין אלקטרוני יותר ולדרייב קשה יותר. הסאונד התפשט מהר באירופה ובישראל ומשם לכל העולם. Hallucinogen הוא אחד השמות שמזוהים מאוד עם התקופה המוקדמת הזאת, ואקטים מאוחרים יותר כמו Infected Mushroom לקחו את הסאונד לקהל גדול בהרבה.

תרבות הרייב ומסיבות חינמיות

פסיטראנס גדל לצד תרבות הרייב של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. מסיבות מחתרתיות ורייבים במחסנים שילבו מופעי אור, ויז'ואלס פסיכדליים ומוזיקה עתירת אנרגיה, והסצנה חלקה אידיאל פשוט של שלום, אהבה, אחדות וכבוד.

מסיבות חינמיות היו חלק חשוב מזה. הן אורגנו במקומות מרוחקים, הרחק ממועדונים וממקומות מסחריים, ושמו את המוזיקה ואת החוויה המשותפת במקום הראשון. באותו זמן, סינתיסייזרים וסמפלרים במחיר סביר אפשרו להרבה אנשים להפיק טראקים משלהם, ומספר הריליסים גדל מהר. השפעות מהרבה מדינות מצאו את דרכן למוזיקה.

אמנות חזותית הפכה לחלק מהסצנה כבר בשלב מוקדם. פלאיירים, הקרנות, תפאורות ומיצבים עם דפוסים פסיכדליים וצבעים עזים נוצרו כדי להתאים למוזיקה, והרבה אמנים התחילו לעבוד עם מעצבים חזותיים כדי ליצור מופעים שבהם הסאונד והתמונה שייכים זה לזה.

איך זה נשמע

פסיטראנס רץ בדרך כלל בסביבות 135 עד 150 BPM, ורוב הטראקים נמצאים בתחילת עד אמצע ה-140. קיק עם פאנץ' על כל פעמה ובסליין מתגלגל ב-16 שבין הקיקים הם הבסיס. מעל זה באות שכבות של לידים, ארפג'יו, פדים ואפקטים, הרבה פעמים פטרנים מהירים וחוזרים שיוצרים את התחושה ההיפנוטית של הז'אנר.

ריוורב, דיליי ודיסטורשן נותנים לסאונדים עומק ואופי מוזר ולא מהעולם הזה. הטראקים ארוכים ומתפתחים בהדרגה, עם בילד-אפים, ברייקדאונים וחזרות לאנרגיה מלאה, וזה מתאים לדיג'יים שמנגנים שעות. עם הזמן הז'אנר התפצל להרבה סגנונות, מפול-און מלודי ופרוגרסיב רגוע ועד דארק פסיי ופורסט.

פסטיבלים

הפסטיבלים הם הלב של הסצנה. Boom Festival בפורטוגל ידוע בדגש שלו על קיימות, במיצבי האמנות ובבמות המושקעות. Ozora Festival בהונגריה אהוב בזכות המיקום שלו ותחושת הקהילה, ומושך אמנים ומבקרים מכל העולם. Rainbow Serpent באוסטרליה הוא עוד אירוע ותיק עם שורשים עמוקים בסצנה.

הפסטיבלים האלה מציעים הרבה יותר ממוזיקה: סדנאות, הרצאות, אמנות אינטראקטיבית ומקומות להיפגש. עיצוב הבמות והתאורה נבנים כדי לעבוד עם המוזיקה, והליינאפים משלבים הדליינרים עם אמנים חדשים.

תרבות משלו

מההתחלה שמר הפסיטראנס על מרחק מסוים מהמיינסטרים המסחרי. מסיבות חינמיות והרבה פסטיבלים שמים במקום הראשון קשר אישי, יצירתיות וקהילה, וחלקים מהסצנה פעילים בנושאים סביבתיים וחברתיים.

הסגנון החזותי של פסיטראנס, עם הצבעים העזים, הצורות האורגניות והדפוסים ההיפנוטיים, הפך לצורת אמנות בפני עצמה. וכל דור חדש מביא השפעות משלו, משלב פסיטראנס עם ז'אנרים אחרים ושומר על הסאונד בתנועה, בזמן שהערכים שהסצנה גדלה עליהם עדיין חיים מאוד.