עריכת סאונד בפסיטראנס: מ-layering ועד מאסטר

פסיטראנס היא מוזיקה צפופה: בס מתגלגל, קיק הדוק, לידים, אפקטים וכלי הקשה, הכול רץ במהירות גבוהה במשך שש דקות ויותר. עריכת סאונד טובה היא מה ששומר על הצפיפות הזאת ברורה ולא מבולגנת. אלה השלבים העיקריים, מבחירת הסאונדים ועד האקספורט הסופי.

לבחור סאונדים ולעשות להם layering

מתחילים מהבסיס: קיק ובס. בוחרים סאונד בס הדוק ופאנצ'י, למשל מסינת' כמו Serum או Massive, ומעצבים אותו עם האוסצילטורים והפילטר. אם מוסיפים שכבת sub מתחת, כדאי לשמור אותה פשוטה ולתת לה לתמוך בבס הראשי במקום להתחרות בו.

אחר כך מוסיפים לידים, פדים וארפג'יו בסולם של הטראק. סינתים כמו Sylenth1 או Omnisphere נפוצים לשכבות האלה. סמפלים של ווקאל או הקלטות שטח יכולים להוסיף אווירה, לרוב עם ריוורב ודיליי שדוחפים אותם לרקע.

Layering זה לא לערום כמה שיותר. לכל שכבה צריכה להיות סיבה להיות שם. כשמערמים שני לידים בשביל סאונד מלא יותר, צריך לבדוק שהם באותה פאזה, אחרת הם מדללים אחד את השני. ספקטרום אנלייזר עוזר לראות איפה סאונדים חופפים, ואוטומציה של ווליום ופאנינג נותנות לכל אלמנט מקום משלו.

EQ: לתת לכל אלמנט מקום משלו

EQ זה בעיקר להוריד את מה שמפריע. כמה נקודות התחלה:

• קיק ובס: שניהם הבעלים של הלואו. צריך לוודא שהם לא נלחמים; חיתוך צר בבס בין 200 ל-400 הרץ מוריד הרבה פעמים את הבוציות, והרמה קטנה סביב 80 הרץ יכולה להוסיף משקל.
• סינתים ופדים: לחתוך את הלואו עם high-pass כדי שיישארו מחוץ לטווח של הקיק והבס. חיתוכים קטנים סביב 500 הרץ או 2 קילוהרץ יכולים להוריד צליל קופסתי או צורם.
• לידים: בוסט קטן סביב 3–5 קילוהרץ מביא אותם קדימה, high shelf עדין מעל 8 קילוהרץ מוסיף אוויר. לא להגזים, אחרת המיקס נהיה צורם.
• ווקאלים ואפקטים: high-pass מוריד רעשי רמבל. Dynamic EQ יכול לרסן פיקים רזוננטיים שמופיעים רק מדי פעם.

כדאי לעבור הרבה בין סולו למיקס המלא. סאונד שמושלם לבד יכול להיות לא נכון בהקשר, ויותר מדי EQ על כל ערוץ גורם למיקס להישמע סטרילי.

אפקטים עם מטרה

ריוורב נותן עומק ומרחב. ריוורבים ארוכים מתאימים לפדים, לאלמנטים מלודיים ולווקאלים; קצרים מוסיפים קצת חדר בלי להעכיר את המיקס. Plate יכול לעבוד טוב על ווקאל, hall על סינתים רחבים. את ה-pre-delay וה-decay מכוונים כך שיתאימו לטמפו.

דיליי מסונכרן לטמפו מוסיף קצב ותנועה, למשל דיליי של רבע על ליד או ping-pong delay לרוחב סטריאו. Feedback גבוה נותן הדים ארוכים למעברים, נמוך נותן עיבוי עדין.

דיסטורשן וסטורציה מוסיפים הרמוניות וחום, במיוחד על בס ולידים. Soft clipping עדין, fuzz מוסיף גרעיניות לחלקים האגרסיביים יותר. כורוס, פייזר ופלנג'ר יוצרים תנועה: כורוס מרחיב, פייזר מסחרר, ופלנג'ר יכול לעשות סוויפ חזק לתוך דרופ.

אוטומציה מחיה את כל זה. אוטומציה על ה-cutoff של הפילטר, על כמות האפקטים או על ה-mix של הריוורב בונה מתח לפני דרופ ומשחררת אותו אחריו.

לשלוט בדינמיקה

קומפרסיה שומרת על אלמנטים אחידים ופאנצ'יים. על קיק או בס אפשר להשתמש ב-ratio גבוה יותר כמו 4:1 או 6:1. Attack בינוני מעביר את הטרנזיינט כך שהפאנץ' נשמר. את ה-release מכוונים כך שהקומפרסור יתאושש בזמן עם הגרוב; אם הוא מהיר מדי מקבלים פאמפינג לא רצוי. אחר כך משתמשים ב-make-up gain כדי להשוות רמות.

קומפרסיה מולטיבנד מאפשרת לשלוט בלואו בנפרד בלי לגעת בלידים ובווקאלים. Dynamic EQ עובד בצורה דומה לתדרים בעייתיים בודדים, כמו רזוננס בסינת' שמופיע רק בתווים מסוימים.

סיידצ'יין או ducking של ווליום שמופעל מהקיק מפנה מקום לכל מכת קיק בבס, בפדים או באלמנטים אחרים. בפסיטראנס המטרה היא בדרך כלל לואו נקי ולא אפקט פאמפינג שנשמע.

לסגור ולעשות מאסטר

לפני המאסטרינג כדאי לקחת הפסקה של כמה שעות או ימים ולהקשיב שוב עם אוזניים רעננות. כל אלמנט נשמע ברור? העיבוד זורם?

על ה-master bus מספיקים מהלכים קטנים: הרמה עדינה סביב 60 הרץ לקיק ולבס, חיתוך קטן בין 300 ל-500 הרץ נגד בוציות, קצת תוספת סביב 2–4 קילוהרץ לנוכחות. Bus compressor עם ratio נמוך של בערך 1.5:1 עד 2:1 מדביק את המיקס. אם מרחיבים את תמונת הסטריאו, עושים את זה רק בתדרים הגבוהים ומשאירים את הלואו במרכז, כדי שהמיקס עדיין יעבוד במונו.

לימיטר קובע את העוצמה הסופית. שמים את ה-ceiling בסביבות ‎-0.1 dB ומעלים את הכניסה עד שהטראק חזק מספיק, בלי למעוך אותו. משווים לטראקים של פסיטראנס שעברו מאסטרינג מקצועי באותה עוצמה: הפאנץ' של הקיק, הבהירות והאיזון הכללי.

מייצאים WAV או AIFF ב-24 ביט באותו sample rate שבו נעשה המיקס. אם הפרויקט רץ ב-44.1 קילוהרץ, מייצאים ב-44.1 קילוהרץ, כי המרה של הקצב יכולה ליצור ארטיפקטים.