הקלטת כלים חיים לפסיטראנס

פסיטראנס היא מוזיקה אלקטרונית, אבל כלי חי יכול לתת לטראק משהו שאף פלאגין לא נותן: דרון של דיג'רידו מתחת לקיק, קו כינור בברייקדאון, תופי יד שמשחררים גרוב נוקשה. ככה מקליטים אותם טוב וגורמים להם להשתלב.

אילו כלים עובדים

כל מה שמוסיף טקסטורה אורגנית יכול לעבוד, כל עוד הוא תומך באלמנטים האלקטרוניים ולא מתחרה בהם. כמה כלים שמתאימים במיוחד לז'אנר:

• דיג'רידו: תהודה עמוקה ומזמזמת שיכולה לשבת מתחת לביט. מקליטים פעם אחת, ואפשר לעשות לזה לופ ולשנות לאט.
• כלי קשת כמו כינור או צ'לו: קווים ארוכים ורגשיים או פיגורות סטקטו מהירות, עם הרמוניות שסינתים מתקשים לחקות.
• תופי יד כמו ג'מבה או בונגוס: גרוב אנושי מעל כלי ההקשה המתוכנתים.
• חלילים, שאקוהאצ'י או גיטרה חשמלית: צבע מלודי לאינטרו ולברייקדאון.
• קול: צ'אנטים או משפטים מדוברים, הרבה פעמים בלופ ודרך ריוורב ודיליי.

הקלטה: ביצוע, תזמון, רמות

טייק טוב חשוב יותר מכל עיבוד. כדאי לתת לנגן לנגן במקום שנוח לו, ולהקליט עם קליק בטמפו של הפרויקט כדי שאחר כך החלקים יתיישרו לגריד.

לקלידים ולגיטרות חשמליות, כניסה ישירה (DI) נותנת סיגנל נקי בלי רעש. כלים אקוסטיים צריכים מיקרופון. ככלל אצבע, מיקרופונים דינמיים מתמודדים עם מקורות חזקים כמו תופים ומגברי גיטרה, ומיקרופוני קונדנסר תופסים את הפרטים של כלים אקוסטיים, כלי קשת וקול.

חשוב לשים לב לרמות. קליפינג בכניסה אי אפשר לתקן אחר כך, אז משאירים הרבה headroom ומחזיקים את הפיקים הרבה מתחת ל-0 dB. בהקלטה עדיף להשתמש בקומפרסיה במשורה או בכלל לא, כדי לשמור על הדינמיקה הטבעית ולהחליט אחר כך.

מיקום מיקרופונים

שינויים קטנים במרחק ובזווית משנים את הטון מאוד, אז כדאי להזיז את המיקרופון ולהקשיב לפני שלוחצים על הקלטה.

• גיטרה אקוסטית: בערך 15 עד 30 ס"מ מחור התהודה, בזווית קלה לכיוון הצוואר. קרוב יותר לחור נשמע בומי, לכיוון הצוואר בהיר יותר.
• קיק: מיקרופון בתוך התוף נשמע הדוק ועם פאנץ', מיקרופון מבחוץ נותן יותר חבטה בלואו ועוד קצת חדר.
• סנר: מעל התוף, מכוון למרכז והרחק מההייהט. מיקרופון שני מלמטה מוסיף סנאפ.
• אוברהדים: זוג מרווח או סטריאו בערך מטר מעל המערכה, למצלתיים ולתמונה הכללית.
• כינור וצ'לו: זוג סטריאו במרחק של בערך 30 ס"מ עד מטר תופס את הכלי וקצת מהחדר.
• סקסופון וכלי נשיפה ממתכת: בערך 20 עד 30 ס"מ מהפעמון. בכל כלי נשיפה מטים את המיקרופון כך שלא יתפוס את משב האוויר.

מיקרופון חדר רחוק יותר מוסיף מרחב. אפשר לערבב אותו לפי הטעם או לוותר עליו ולהוסיף ריוורב אחר כך.

לשלב את ההקלטות במיקס

קיק, בס וליד נשארים הליבה של טראק פסיטראנס. החלקים החיים צריכים להשלים אותם, לא להשתלט.

מתחילים מתזמון. מיישרים את הטייקים לגריד ומהדקים מקומות רופפים, אבל לא עושים קוונטייז לכל דבר עד מוות: קצת תחושה אנושית היא בדיוק הסיבה שהקלטת חי מלכתחילה.

אחר כך נותנים לכל חלק מקום משלו בספקטרום. high-pass כמעט על כל ערוץ חי משאיר את הנמוכים פנויים לקיק ולבס. אם ריף גיטרה מתנגש בקו סינת', חותכים קצת מידים באחד מהם. קומפרסיה עדינה מיישרת את הביצוע כדי שישב ליד הסאונדים האלקטרוניים, שהם מאוד אחידים.

עושים פאן לחלקים החיים הצידה מהמרכז, בזמן שהקיק והבס נשארים באמצע. תזוזות קטנות עובדות בדרך כלל טוב יותר מימין ושמאל מלאים.

אפקטים ואוטומציה

ריוורב ודיליי מכניסים את ההקלטות לאותו מרחב כמו שאר הטראק. ריוורב משותף על ערוץ send עוזר לכל הדברים להישמע כמו חדר אחד. ריוורב plate ו-hall נשמעים עשירים, spring נשמע וינטג'. יותר מדי ריוורב מטשטש את המיקס, אז שומרים על הסיגנל הרטוב בשליטה.

דיליים קצרים מעבים סאונד, ארוכים יוצרים הדים קצביים שעובדים טוב על חלילים, גיטרות ווקאלים. כורוס מרחיב חלק, פייזר נותן לו תנועה מסתחררת. כדאי להשתמש במודולציה בעדינות, כדי שהכלי ינצנץ בלי למשוך תשומת לב מהגרוב.

ולבסוף, אוטומציה. יותר ריוורב לקראת בילד-אפ, פחות בברייקדאון, חלק שנכנס בפייד לאורך 16 תיבות: תנועה כזאת שומרת על האלמנטים החיים חיים לאורך טראק ארוך. מדי פעם משווים את התוצאה המעובדת להקלטה הגולמית, כדי לדעת שהאפקטים באמת עוזרים.