איך למקסס טראק פסיטראנס

מיקס פסיטראנס חי או מת בלואו אנד. הקיק והבס סוחבים את הטראק, וכל השאר צריך להשתלב סביבם בלי להעכיר את הגרוב. אלה הטכניקות הכי חשובות, מהאיזון הראשון ועד המאסטר הסופי.

מתחילים מקיק ובס

רוב הפסיטראנס נמצא איפשהו בין 135 ל-150 BPM, עם קיק על כל פעמה ובס מתגלגל ב-16 שביניהן. הקיק הוא הרפרנס: קודם קובעים את הרמה שלו, אחר כך מכניסים את הבס, ואז את שאר הטראק, מתחילים נמוך ומעלים כל אלמנט עד שהוא יושב.

הקיק צריך חבטה עמוקה ועם פאנץ'. קצת סטורציה מוסיפה חום ונוכחות. הבס בנוי הרבה פעמים מסינוס בשביל הסאב ומ-saw בשביל הנשיכה. קיק ובס צריכים להשתלב בזמן ולא לחפוף, ו-sidechain או הנמכת ווליום של הבס איפה שהקיק נוחת מונעים מהשניים להימרח זה על זה.

שמים high-pass על סינתים, כלי הקשה ואפקטים כדי שתחתית הספקטרום תהיה של הקיק והבס בלבד, ומחזיקים את הלואו אנד במונו.

EQ, קומפרסיה ומרחב

כל אלמנט צריך מקום משלו בספקטרום. חותכים יותר ממגבירים: להוריד אזור מתנגש בסאונד אחד עובד בדרך כלל טוב יותר מלדחוף סאונד אחר. אם ליד ופד נלחמים במידים, בוחרים מי מוביל ומפנים מקום בשני. ספקטרום אנלייזר עוזר לראות איפה סאונדים חופפים, אבל האוזניים מחליטות.

עושים קומפרסיה לערוצים בודדים כדי לשמור על רמה יציבה, בלי לשטח אותם. על תופים, קומפרסיה מקבילית היא טריק טוב: מערבבים עותק דחוס מאוד עם המקור ומקבלים פאנץ' בלי לאבד את הטרנזיינטים. סינתים וכלי הקשה צריכים בדרך כלל רק קומפרסיה עדינה כדי לשבת ביחד.

ריוורב ודיליי נותנים למיקס עומק. plate קצר על קלאפים מוסיף זנב בהיר, ריוורב ארוך יותר על פדים בונה רקע. pre-delay שומר על ה-attack של הסאונד ברור לפני שהריוורב נכנס. דיליים מסונקפים ואפקטי מודולציה כמו פלנג'ר ופייזר מוסיפים את התנועה שאופיינית לז'אנר. יותר מדי מכל אחד מהם מטשטש את המיקס, אז עובדים עם sends ושומרים על הסיגנל הרטוב בשליטה.

שכבות ושדה הסטריאו

בפסיטראנס מערימים הרבה פעמים המון סאונדים: שני הייהטים עם זנבות שונים, לידים חדים מעל פדים רכים, ארפג'יו, ווקאל צ'ופס, הקלטות שטח. שכבות עובדות כשלכל שכבה יש תפקיד ברור. אם שני סאונדים עושים את אותו הדבר באותו טווח תדרים, אחד מהם יכול ללכת.

מפזרים כלי הקשה ושכבות מלודיות על פני שדה הסטריאו כדי לפנות מקום, בזמן שהקיק, הבס והליד הראשי נשארים במרכז. הרחבת סטריאו על סינתים ופדים יכולה לעזור, אבל יותר מדי ממנה גורם לבעיות פאזה ומחליש את הפאנץ'.

כשעובדים בשכבות, בודקים פאזה. שני סאונדים דומים יכולים לבטל זה את זה בתדרים מסוימים ופתאום להישמע דקים. הזזה קטנה של אחד מהם בזמן או היפוך פולריות פותרים את זה הרבה פעמים.

תנועה ואוטומציה

טראק שנשמע טוב לשמונה תיבות עדיין יכול להרגיש סטטי לאורך שבע דקות. עושים אוטומציה לסוויפים של פילטר, ל-sends של אפקטים ולווליום כדי שהמיקס יתפתח: פותחים פילטר בבילד-אפ, מורידים ריוורב בדרופ, מקדמים שכבת כלי הקשה לקטע מסוים. מתח ושחרור הם מה ששומר על הרחבה איתך.

מאסטרינג ובדיקות

מאסטרינג הוא השלב האחרון לפני הריליס. בודקים את איזון התדרים הכללי: הטווח שמתחת לבערך 200 Hz צריך להיות חזק אבל בשליטה. עושים רק תזוזות EQ קטנות. קומפרסור באס עם יחס מתון של בערך 2:1 או 3:1 ו-attack איטי יכול "להדביק" את המיקס. קומפרסיה מולטיבנד מאפשרת לשלוט בלואו בלי לגעת במידים ובגבוהים.

לימיטר בסוף מביא את הטראק לעוצמה תחרותית. שומרים על gain reduction מתון, בערך 1 עד 3 dB על הפיקים, כדי שהטראק ישמור על הפאנץ' שלו.

לאורך כל המיקס והמאסטרינג משווים את הטראק באותה עוצמה לריליסים מופקים היטב באותו סגנון. מקשיבים במוניטורים, באוזניות וברמקול קטן, וגם בווליום נמוך. חדר לא מטופל או מוניטורים צמודים מדי לקיר יכולים לעבוד עליך, וזו עוד סיבה לבדוק בכמה מערכות. לוקחים הפסקות: אחרי הפסקה שומעים בעיות שהפכו לבלתי נראות.