איך יוצרים פדים אטמוספריים לפסיטראנס

פדים הם הרקע של טראק פסיטראנס: טקסטורות ארוכות ומתפתחות שקובעות את האווירה מאחורי הקיק, הבס והלידים. הם כמעט אף פעם לא במרכז הבמה, אבל פד טוב נותן לברייקדאון את המרחב שלו וגורם לכל הטראק להישמע עמוק יותר. ככה בונים אחד.

להתחיל מהמקור

כל סינת' עם פילטר טוב יעשה את העבודה; Serum ו-Massive הן בחירות נפוצות. מתחילים משניים או יותר אוסצילטורים שמנגנים גלי saw או square ועושים להם detune קל אחד מול השני. הפרש הפיץ' הקטן יוצר אפקט כורוס טבעי והופך את הסאונד לרחב ועבה יותר. רעש או סמפל של כלי אמיתי בשכבה ברמה נמוכה מוסיפים חום וטקסטורה.

אחר כך מעצבים את הטון עם פילטר low-pass. מורידים את ה-cutoff עד שהגבוהים הצורמים נעלמים, ומוסיפים קצת רזוננס ממש מעל ה-cutoff אם רוצים קצת ניצוץ. פד צריך לשבת מאחורי האלמנטים האחרים, לא להתחרות בהם.

אנבלופים: לתת לו להתנפח

אנבלופ העוצמה קובע איך הפד נושם. משתמשים ב-attack איטי כדי שכל אקורד ייכנס בפייד ולא יתחיל במכה, ב-sustain גבוה כדי שיחזיק, וב-release ארוך כדי שהאקורדים יתמזגו אחד בשני. מתאימים את ה-release לטמפו ולחילופי האקורדים: ארוך מדי והכול נמרח, קצר מדי והפד נשמע קטוע. זמני release שונים לשכבות שונות יכולים לתת אפקט מפל נחמד.

בהרמוניה, אקורדים מוחזקים עובדים טוב, במיוחד אקורדי sus או אקורדים מורחבים, שיש להם תחושה מרחפת ולא פתורה. הכפלה של כמה תווים ב-unison הופכת את האקורד למלא יותר.

Layering ותנועה

משלבים שכבות עם אופי שונה: פד בסיס חם וכהה יותר במרכז ושכבה בהירה ואוורירית מעליו, עם פאנינג קל לשמאל ולימין. משתמשים ב-EQ כדי שהשכבות לא יילחמו: high-pass לשכבות שלא צריכות לואו, ושומרים על הפד כולו מחוץ לטווח של הקיק והבס.

פד סטטי משעמם מהר, אז נותנים לו תנועה:

• LFO איטי בצורת sine או triangle על ה-cutoff של הפילטר יוצר גאות ושפל עדינים.
• LFO-ים על פאנינג או ווליום גורמים לפד לנדוד ולהסתחרר בשדה הסטריאו.
• בסינת' wavetable, אוטומציה איטית של מיקום ה-wavetable משנה את הטון לאורך הרבה תיבות.
• Velocity שמנותב לעומק המודולציה הופך כל אקורד לקצת שונה.

שומרים על קצבים איטיים. הפד צריך להתפתח לאורך תיבות, לא להתנדנד על כל ביט.

אפקטים לעומק

ריוורב הוא מה שהופך אקורד סינת' לאטמוספירה. Hall או plate עם decay ארוך ממקמים את הפד במרחב גדול; משתמשים ב-pre-delay כדי לשמור על האטאק של האקורדים ברור, ומכוונים את ה-wet/dry עד שהפד נשמע עמוק בלי לשטוף את כל השאר. דיליי מסונכרן לטמפו, למשל ping-pong delay שקט, מוסיף תנועה קצבית סביב הפד.

כורוס, פייזר ופלנג'ר מרחיבים את הסאונד ונותנים לו איכות מנצנצת; פייזר עם מודולציה איטית יוצר אפקט מסתחרר. נגיעה של סטורציה או דיסטורשן עדין מוציאה הרמוניות ועוזרת לכמה שכבות להידבק יחד. במשורה.

אוטומציה גורמת למרחב עצמו להשתנות לאורך הטראק. הגדלת גודל הריוורב או רמת ה-wet במהלך בילד-אפ גורמת לפד להתנפח לתוך החלק הבא, ו-reverse reverb לפני כניסה מלודית מושך את המאזין פנימה.

טקסטורות לא שגרתיות

בשביל פד שנשמע כמו שלך, כדאי לצאת מהפריסטים של הסינת'. הקלטות שטח, כמו רשרוש עלים או מים רחוקים, או ווקאל צ'ופס יכולים לשבת בשקט מתחת לפד הראשי. מעבירים אותם דרך סינת' גרנולרי או אפקט גרנולרי, שמפרק את האודיו לגרגירים קטנים שאפשר למתוח, לשנות להם פיץ' ולהפוך, והם הופכים לטקסטורות מתפתחות שסינתזה רגילה לא יכולה לייצר.

גם רעש עדין עוזר: white noise מפולטר או קצת קרקוש של ויניל מוסיפים גרעיניות שמנוגדת יפה לפד חלק. כמו בכל מה שכאן, קצת עושה הרבה. הפד עובד כשמרגישים בו רק כשהוא נעלם.